גזר דין בתיק ת"פ 35583-06-13

הנאשם, כבן 20, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוק); תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק; פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק.

לפי תיאור העובדות, ביום שבת 8.6.13, בסמוך לשעה 14.30, הגיע הנאשם לבית אימו ואחיו, כשהוא תחת השפעת אלכוהול. הנאשם ביקש להדליק את אש הגז במטבח אך אחותו ניסתה למנעו מכך בשל קדושת השבת, ונעלה את דלת המטבח. בתגובה, הנאשם סטר לה. בהמשך, הזעיקה האם את אחיו של הנאשם, יניב, בטלפון. הנאשם המשיך לתקוף את אחותו, תפס אותה בכוח, משך אותה והכה בגבה. כשביקשה האם כי יפסיק, אחז בידיה. כשהגיע יניב הביתה וניסה להשתלט על הנאשם, אמר הנאשם כי הוא רוצה לדקור, נכנס למטבח ויצא ממנו כשהוא אוחז בסכין. כשהתקרבה אליו אחותו על מנת לאחוז בסכין, נפצעה בידה באמצעות הסכין, באופן שהצריך טיפול על ידי ניידת מד"א. כמו כן, כשהתקרב אליו יניב על מנת לאחוז בסכין, נפצע באצבעו באמצעות הסכין, פציעה שהצריכה סגירה בתפרים בבית החולים. בהמשך הגיעו לבית שוטרים שביקשו לעצור את הנאשם והוא השתולל והניף את ידיו לכל עבר. הנאשם איים על השוטרים "אני מכיר אתכם, אתם עוד תשלמו על זה".

הנאשם נעצר בעת האירוע, והוא נתון מאז במעצר עד תום ההליכים.

בעניינו של הנאשם ניתן תסקיר חובה מטעם שרות המבחן. על פי התסקיר, הנאשם עלה עם משפחתו מאתיופיה, בהיותו בן 6. טרם מעצרו התגורר בבית הוריו, לא עבד, ואורח חייו אופיין בהתמכרות לאלכוהול וחוסר יציבות. לא קיימות הרשעות קודמות, אך תלויים תיקים נוספים. נשר מבית הספר בכיתה י', לא שירת בצה"ל. החל בשתיית אלכוהול מגיל 12, באופן יומיומי ובכמויות גדולות. יחד עם זאת, סבור כי ביכולתו להתמודד עם הפסקת השתייה בעצמו ללא סיוע טיפולי. בני משפחתו אינם מבקרים אותו בבית המעצר. בשיחה עם אחיו המתלונן, נקט בגישה מגוננת ומסר כי אינו סבור שקיימת בעיית התמכרות לנאשם. שרות המבחן התרשם כי קיימת בעיית התמכרות עמוקה שהנאשם חסר תובנה לגביה, ואינו בשל לטיפול. קיים סיכון גבוה להישנות העבירות, אך השרות נמנע מהמלצה.

ב"כ התביעה טענה לחומרת העבירה, בייחוד לרקע ביצוע תחת השפעת אלכוהול. נטען כי הנזק שנגרם היה עלול להיות חמור הרבה יותר, ורק בדרך נס נמנעו תוצאות חמורות. עוד נטען כי הנאשם מסרב לטפל בבעיה העיקרית שהיא בעיית ההתמכרות, ועל כן שיקולי שיקום אינם רלוונטיים בעניינו. לפיכך עתרה ב"כ התביעה להטלת עונש מאסר משמעותי במתחם שבין 10-18 חודשי מאסר, וכן מאסר על תנאי וקנס. הוגשה אסופת פסיקה.

ב"כ הנאשם טענה כי הגם שהעבירות חמורות, יש לשים לב כי אחיו של הנאשם נפצעו כתוצאה מכך שניסו להוציא את הסכין מידי הנאשם, ולא כתוצאה ממעשה תקיפה יזום שלו כלפיהם. נטען כי זהו מעצרו הראשון של הנאשם, וכי רק בשל העדר חלופה הולמת, הוא נותר במעצר, מה שהקשה גם על קבלת שיתוף פעולה שלו בכיוון השיקומי. בני המשפחה אינם מבקרים את הנאשם ועל כן מעצרו הוא קשה מנשוא, אין לו קנטינה, וחסר לו ציוד אישי. לראשונה הופיעו בני המשפחה בדיון האחרון בבית המשפט, ואחד מהם אף העיד לטובת הנאשם, לעונש. ב"כ הנאשם ציינה כי למרבה הצער נקט הנאשם בגישה המסתייגת, עוד בשלב שבו נערך תסקיר המעצר ואף בידה לא עלה לשנות את עמדתו. נטען עוד כי הפסיקה אליה מפנה התביעה מתייחסת למקרים חמורים יותר, ולנאשמים בעלי עבר פלילי, אשר יש להבחין ביניהם לבין הנאשם. לסיכום, ביקשה ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו.

בדברו האחרון אמר הנאשם כי הוא רוצה להיגמל מאלכוהול והוא צריך לשנות את עצמו קצת. ואולם, לשאלת בית המשפט האם יסכים לפנות לטיפול גמילה השיב בשלילה, ואמר שהוא יכול להיגמל בכוחות עצמו. הניסיונות לדובבו בעניין זה, נכשלו.

מתחם העונש ההולם

העבירות שביצע הנאשם הן חמורות ביותר, הן בשל הפגיעה בבני משפחתו הקרובים, עימהם הוא גר, והן בשל חוסר השליטה שהיה נתון בו, לאחר שתיית אלכוהול, ואשר הובילה לכך שנטל סכין, באמרו כי הוא רוצה לדקור באמצעותו.

בעניינן של עבירות אלימות אמר בית המשפט העליון לא מכבר, את הדברים הבאים (ע"פ 7879/09 מד"י נ' פלוני, נבו מיום: 3.8.10):

תופעה נוראה זו של אלימות קשה וחסרת רחמים אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה. האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. "חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים" ( ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן ( [פורסם בנבו] , 7.2.2005)), שישקפו ערכים של תגמול והרתעה, "והכל מתוך ידיעה שענישה בלבד, ואפילו ענישה חמורה, תהווה תרומה חלקית בלבד למאבק בנגע הסכינאות" ( ע"פ 3251/05 מלול נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו] , 11.1.2007)) על כן המגמה של בית משפט זה הינה ברורה ועקבית - במקרי  אלימות בהם ישנו שימוש בסכין או בכל נשק קר אחר יש להטיל ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח (ראו ע"פ 6260/05 חדרה נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו] , 23.2.2006); ע"פ 8597/07 זועבי נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו] , 15.1.2008)). "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד " ( ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן ( [פורסם בנבו] , 10.11.2009)).

בענייןעבירות אלימות שבוצעו בגילופין, אמר שם בית המשפט העליון:

בנוסף, במקרה דנן, חשוב לחזור להדגיש את הסכנה הרבה הטמונה בשתיית משקאות אלכוהוליים לשוכרה. כפי שראינו לצערנו בלא מעט מקרים האלכוהול מהווה קרקע פורייה לביצוען של עבירות חמורות ביותר... אכן פרשה זו עמוסה באדי אלכוהול והתיק מעורר שוב נושא כאוב, שבית משפט זה נתקל בו, כאמור, לעתים לא רחוקות של ביצוע עבירות תחת השפעת אלכוהול. על כל הרשויות להיאבק בתופעה קשה זו.

ועוד נאמר באותו עניין:

לא אחת אנשים מן היישוב - שהם כאלה על כל פנים עד לאירוע עבירה - משתכרים באופן קשה ומגיעים לכלל עבירות קשות. המשמעות היא הצורך להיאבק במארת האלכוהול, פח יקוש ל'שותים עצמם לפשע', לעתים אף 'שותים עצמם למוות' - שלהם או של אחרים (כגון בהנפת סכין או בנהיגה מופקרת). הממשלה והכנסת נדרשות לכך: הממשלה - בהחלטה מיום 15.11.09 - קיבלה 'תכנית לצמצום הצריכה המופרזת של אלכוהול ולצמצום נזקיו'. על פי התכנית, אמורים להינקט אמצעים שונים, חקיקתיים הסברתיים ומניעתיים. בכנסת ישנן מספר יוזמות חקיקה להגבלת פרסום אלכוהול, להעלאת המיסוי על מוצריו ועוד. הדברים מובאים כאן כדי להעמיד על תחושת הדחיפות שיש בנושא. ואכן, גם על בתי המשפט לתרום תרומתם למאבק זה באלכוהול הגוזל נפשות, וזאת בענישה הפלילית. (ע"פ 10898/08 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.2010):

עיון בפסיקת בתי המשפט מלמד כי בעבירות אלימות חמורות שבוצעו תחת השפעת אלכוהול, מטיל בית המשפט בדרך כלל עונשי מאסר משמעותיים. בייחוד כך הדבר, מקום בו המדובר בנאשמים בעלי עבר פלילי, כפי שעולה מאסופת הפסיקה שהוגשה לי על ידי ב"כ התביעה (רע"פ 9/08 חוסרי נ' מד"י (לא פורסם); רע"פ 7498/11 נאטור נ' מד"י (11.10.11); ת.פ 6557-05-11 מד"י נ' אלקרייף (29.11.11); רע"פ 6866/08 פדלון נ' מד"י (13.8.08); עפ"ג 45636-06-13 מד"י נ' טל (30.6.13). מעשי האלימות שביצעו הנאשמים במקרים אלו, הם חמורים במיוחד, כעולה מגזרי הדין, בהם פורטו נסיבות שכאלה: שבירת בקבוק על ראשו של המתלונן ופציעתו; רדיפה אחר המתלונן בסכין גדולה שלופה ודקירתו באופן שהצריך ניתוח; דקירת המתלוננת בפניה; תקיפת עוברים ושבים במקל וניפוץ חלונות רכביהם; וכו'. עונש מחמיר הוטל גם בת.פ 28963-04-11 מד"י נ' מגידוב (4.6.12), על נאשם חסר עבר פלילי, שביצע עבירת תקיפה אלימה ביותר, בגילופין.

לעומת זאת, ניתן למצוא בפסיקה גם עונשים מתונים בהרבה, שהוטלו על נאשמים שביצעו עבירות אלימות אך היו חסרי הרשעות קודמות, או שהתקיימו בעניינם נסיבות מקלות ושיקומיות:

בת.פ 9586-06-10 מד"י נ' אלפסי (9.7.12), נקש הנאשם בדלתה של אישה מבוגרת שאינו מכיר, וכשפתחה תקף אותה באגרופים, ללא כל מניע וכשהוא בגילופין. הנאשם החל בטיפול גמילה מאלכוהול, וניתן בעניינו תסקיר שהמליץ שלא להטיל מאסר. בית המשפט הטיל 60 יום מאסר בעבודות שרות, קנס בסך 9000 ש"ח ופיצוי בסך 25,000 ש"ח.

בת.פ 2256-09 מד"י נ' ענבתאווי (לא פורסם), הורשע הנאשם לאחר שמיעת הוכחות, בכך שזעם על המתלונן שחסם את רכבו, ניגש אל רכבו וכשיצא המתלונן, נתן לו מכת אגרוף והכה אותו עד שנמלט מהמקום. לנאשם שהוא כבן 51 עבר פלילי מכביד אך ישן לרקע התמכרותו לסמים, ממנה נגמל. מאז האירוע חלפו 3 שנים. הנאשם נמצא בלתי כשיר לריצוי עבודות שרות. דינו נגזר לריצוי 4 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 1000 ש"ח ו-3000 ש"ח פיצוי.